תיקון שלישי לחוק תמ"א 38

בשנת 2005 אישרה הממשלה את תכנית המתאר הארצית המקורית לחיזוק מבנים מפני רעש אדמה. הצורך בתכנית זו נבע, בין היתר, מן העובדה שהדין החל בישראל, אשר מחייב רמת עמידות מינימלית של מבנים מפני רעידת אדמה (המכונה גם כתקן הישראלי לעמידות מבנים מפני רעידות אדמה), נוגע רק למבנים שהוקמו לאחר שנת 1980 כך שמבנים ישנים אינם עומדים בסטנדרטים מינימליים ואינם מוכנים לרעידת אדמה רצינית.

לפיכך, על מנת להקדים תרופה למכה, הסדירה הממשלה את תמ"א 38 שנועדה להקל על דיירים החפצים לחזק את המבנה בו הם גרים. ודוק, בדרך כלל כאשר חפצים להתקין חפץ או מבנה כלשהו בבניין, יש לקבל היתר בניה מיוחד מוועדות שונות שהוקמו מכוח חוק התכנון והבניה. מדובר בהליך בירוקרטי ארוך ומתיש, אשר עלול לדכא את רצונם של הדיירים לבצע חיזוק של הבניין שברשותם. אשר על כן, תמ"א 38 הסדירה מנגנון שנועד לקצר את הפרוצדורה בקבלת ההיתר, באופן שיקל על התקנת מבנים לחיזוק הבניין מפני רעידות אדמה. זאת ועוד, על מנת לתמרץ את הדיירים להגיע להסכמה כללית בנוגע לחיזוק הבניין, כאמור, התכנית מקנה לבעלי הבתים זכויות בניה בבניין, עובדה שמובילה לכך שהם מקבלים אינספור הצעות כספיות מהקבלנים השונים.

כישלון התכנית הראשית

למרות הניסיון לעודד חיזוק של מבנים ישנים, הרי שבשנים הראשונות לאחר אישורה של תמ"א 38, רק בניינים בודדים חוזקו לפיה. הבעיה העיקרית לישומה הדל של תכנית המתאר הינה בעיית המימון. ובמה דברים אמורים – האיזורים שבהם נדרש החיזוק באופן הרב והמשמעותי ביותר הם איזורי הפריפריה, כאשר האוכלוסיה המתגוררת באיזורים אלו הינה לרוב אוכלוסיה חסרת אמצעים שאין ביכולתה לממן את עבודות החיזוק היקרות. כך, חרף קבלת זכויות בניה בכפוף להתקנת החיזוק, כמפורט לעיל, אין לאותם אזרחים מספיק הון אישי בכדי למנף את אותן זכויות ולהתחיל בביצוע העבודות.

יתר על כן, חרף הפטור מהגשת תכניות מפורטות, עדיין יש לבצע את עבודות החיזוק רק לאחר קבלת אישור מהוועדה המקומית. אישור זה עלול גם הוא לקחת זמן רב היות והוא כרוך, בין השאר, בבחינת תוספות הבניה על ידי הוועדה, תוך בדיקה כי הן עומדות בתקנים והולמות את התנאים המקומיים.

תיקון 3 לתמ"א 38

הממשלה הבחינה כי התכנית אינו עובדת כמצופה וכי מבנים ישנים רבים נותרו בלתי מחוזקים (מבקר המדינה אף התייחס לכך בדו"ח שפורסם על ידו). בשל כך תוקנה תמ"א 38 פעמיים, כאשר התיקון האחרון נכנס לתוקף בחודש יולי 2011. מטרתו העיקרית של התיקון השלישי הינה להקל על אזרחי הפריפריות במימון עבודות החיזוק, זאת על ידי קביעה של מספר הוראות. ראשית, אם עד לתיקון השלישי זכויות הבניה שהיו מוקנות לדיירים נגעו להקמת קומה נוספת אחת מכוח התמ"א, הרי שבמספר מקומות (איזורי הפריפריה בעיקר. למשל, קרית אונו, ראשון לציון וכדומה) כעת יהיה ניתן לבנות עוד שתיים וחצי קומות בבניין מכוח תמ"א 38. כלומר, התיקון החדש מגדיל את זכויות הבניה המוקנות לדיירים שפועלים בהתאם לתכנית וכיוצא בזאת מקטין את ההון האישי שהם צריכים להשקיע בהתקנת החיזוקים. בכל הקשור למיסוי תמ"א 38, התיקון השלישי לתמ"א 38 אף פוטר את הדיירים מתשלומי מס שבח שונים בעבור חצי הקומה הנוספת, היות והוא קובע כי זכויות הבניה בקומה זו נובעות גם הן מהתמ"א ועל כן פטורות ממס.

הנה כי כן, נראה כי התיקון החדש יגביר במעט את קצב חיזוק הבניינים הישנים מפני רעידות אדמה, אולם עם זאת נדמה כי הדרך עוד ארוכה ועיקר הבעיה בנושא נותרה בעיה פיננסית ובירוקטית.

למידע נוסף: תמ"א 38 ב-2011