בבוחננו את תכנית תמ"א 38 עלינו לבחון כמה פרמטרים בה. היעילות והפונקציונליות של התכנית נמדדות במידה רבה על ידי אומדן ההיתכנות הכלכלית שלה. בשנת 2005 התכנסה וועדת מנכ"לים במטרה להמליץ על כלים לחיזוק מבנים בישראל כנגד רעידות אדמה.
התכנית כלכלית של תמ"א 38
על פי המודל הכלכלי בכוח כל הצדדים יוצאים מורווחים. הקבלן המשפץ ומחזק את הבניין מקבל זכויות בנייה של קומה נוספת ומרוויח ממכירת השטחים הבנויים החדשים, התושבים מקבלים שיפוץ חינם כמו גם הרחבה של הנכס שלהם בעוד חדר, בתוספת מרפסת או מעלית והטבות מס שונות, העירייה מקבלת תוספת ארנונה שכן לשטח עליו בנוי הבניין נוספו עוד יחידות מגורים וגם שטח הדירות הקיימות גדל, והממשלה מקבלת מבנים מחוזקים. על פניו, תכנית טובה.
לעומת זאת בערים אחרות, אפילו ערים שכנות לתל אביב כראשון לציון או רחובות הכדאיות היא גבולית עד לא כדאית. על מנת להמחיש את המצב הבה נבחן חישוב הנערך על פי שני מודלים של בניינים- בניין בן ארבע קומות ושמונה דירות ובניין בן ארבע קומות ושש עשרה דירות.
מסיבה זו בפברואר 2010 שונתה השיטה על מנת להיות כדאית כלכלית יותר ומעתה מותר לקבלן לבנות גם יותר מקומה אחת נוספת לגובה. החל מפברואר 2010 ניתן לסגור קומה אחת לגמרי ולבנות עוד קומה על הגג. עם זאת גם סעיף זה לא הגביר את הכדאיות הכלכלית במידה משמעותית, מה גם שיש בו מן הבעיתיות.
כל הידוע לנו, ואינו ניתן לעוררין, הוא שהתכנית הקיימת אינה מספקת ואינה יעילה כמתוכנן ולכן יש צורך להיערך מחדש ולמצוא פתרונות יצירתיים לבעיה.
